<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער רביעי</h1>
<h2>דף קג:</h2>
אסור להעלות בשר עם הגבינה על השלחן שהוא אוכל [עליו] גזרה משום הרגל עבירה שמא יאכל זה עם זה, ואעפ"י שהעוף בחלב אסור מדברי סופרים, לר"ם. שולחן שהוא סודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש ואפילו בשר בהמה.
<h2>דף קד:</h2>
האוכל גבנה ביום ורוצה לאכול בשר אין צריך ליטול ידיו שהרי יכול לראות אם יש שמנינות דבק בידו, הר"ם לא ביאר זה ולא נתברר לי, אמנם רבים מגדולי האחרונים פסקו כן. יש מי שפסק שבשר חיה כבשר עוף לעניין קנוח ונטילת ידים, ופסק הר"ם נראה לנו עקר. יש מי שכתב אעפ"י שאין צריך קנוח הפה ונטילת ידים כשרוצה לאכול צריך שיקנח ידו במטלית. מי שאכל גבנה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי הפת שאכל עם הגבנה. יש מי שכתב אסור לאכול כחל אחר הבשר אם לא הסיר הבשר שבין השנים מפני בשר בין השנים שמתערב עם חלב הכחל שאיסורו מדברי סופרים, ויש מי שאמר הואיל והכחל מותר אין חוששין לו לבשר שבין השנים, והמחמיר הרי זה משובח. יש מי שכתב מותר לאכול בשר אחר הכחל ממה נפשך שאם (הכל) [הכחל] בשר מותר ואם הכחל מין חלב מותר לאכול אחריו בשר, ויש מי שאמר צריך אחריו נטילת ידים וקנוח כמו שצריך לבשר אחר גבנה, ויראה לי שזו חומרא יתירה ולא מצאתי בדברים אלו שום עקר אסור, וגדולי המחברים לא ביארו מזה דבר.
<h2>דף קה.</h2>
מי שאכל גבנה או חלב מותר לאכול אחריו בשר מיד, וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבנה ובין הבשר, ובמה יקנח פיו בפת או בפירות שלועסן ובולען או פולטן, ובכל מקנחין את הפה חוץ מתמרים או קמח או ירקות שאין אלו מקנחין יפה, בד"א בבשר בהמה או חיה, אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבנה או החלב אינו צריך לא קנוח הפה ולא נטילת ידים לר"ם. יש מי שכתב צריך קנוח הפה והדחה במשקה, ויש מי שאמר שדי באחד מהם בקנוח או בהדחה, והר"ם לא ביאר הדחה במשקה. כתב רבינו יצחק השורה פת [ב]מים או ביין ואוכל עולה לו לקנוח והדחת הפה, וכן אם שתה מים או יין אחר הקנוח.
מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו גבנה וחלב עד שישהא ביניהם כדי שעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות מפני הבשר שבין השנים שאינו סר בקנוח, לר"ם. רבינו יצחק כתב שמסעודה לסעודה מותר ואין צריך שש שעות שאין חלוק בדבר, ופסק הר"ם עקר, וכן דעת הרי"ף. רבינו יעקב והר"ז כתבו אכל בשר מותר לאכול גבנה מיד והוא שיבדוק יפה שלא יהיה בשר בין השנים, ופסק הר"ם עקר. יש מי שכתב צריך ליטול הבשר בין השנים אפי' אחר שש שעות, ויש מי שאמר לא אמרו בשר שבין השנים נקרא בשר אלא תוך שש שעות אבל אחר שש שעות נתעכל ונפסד ואינו אוכל, וזה עקר, ומכל מקום טוב להחמיר. יש מי שכתב אכל בשר בהמה אסור לאכול גבנה לאלתר אבל בשר עוף מותר לאכול גבנה לאלתר, ופסק הר"ם עקר. כתב הראב"ד אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו גבנה, והר"ז כתב שדין התבשיל כבשר, ופסק הראב"ד עקר.
<h2>דף קז:</h2>
שני אכסנאין שאין מכירין זה את זה אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבנה, היו מכירין זה את זה אסור, בד"א כעין תפיסה אחת והוא שאין דבר מבדיל ביניהם להכר, אבל כעין שתי תפיסות שיש הבדל ביניהם או שזה אוכל במפה אחת וזה במפה אחרת מותר. אחים ובני בית אעפ"י שמקפידים זה על זה הרי הם כשני אכסניים המכירים זה את זה.
